הטור השבועי · עיתון פרשה
רי ליעפלער מתנה
מה תחשבו על אדם שהחלטתם להעניק לו מתנה גדולה – לדוגמה, רכב חשמלי חדש – והוא, במקום לקבל בחיוך, בוחר לומר: "תודה רבה על ההתחשבות, אבל רכב חשמלי זה לא בראש שלי, אני מבקש, אם אפשר, מרצדס, או משהו אחר ברמה שלי"...
עכשיו, קִראו את הסיפור הבא.
רבי יקותיאל מליעפלי היה חסיד גדול, ירא שמיים בצורה בלתי רגילה, ו'עובד ה'' אמיתי. כל רגע מחייו היה מוקדש למחשבה "כיצד אעבוד את ה' בצורה הנכונה והטובה ביותר, וכיצד אעשה הכי טוב לכבודו?".
ואז יום אחד, פנה אליו רבי שניאור זלמן מליאדי בעל התניא, והציע לו לקבל מתנה. ברכה אישית מיוחדת לעשירות. מה רע? כמה מיליארדים טובים בבנק לא מזיקים לאף אחד. אבל ר' יקותיאל העדיף שלא לקבל את המתנה, בטענה ש"העשירות עלולה להטריד ולהפריע לי מהריכוז הנפשי בעת לימוד החסידות ועבודת השם".
ורבי שניאור זלמן, שהחליט כבר להעניק מתנה, בוחר במתנה אחרת: אריכות ימים. נו, זה כבר דבר שאין יצור בעולם שיש לו משהו נגדו. הפעם ר' יקותיאל אינו דוחה את ההצעה על הסף, אבל מתנה תנאי: "רבי, חיים ארוכים זה נפלא, אך אינני מעוניין בחיים ארוכים שהם חיי איכר פשוטים, חיים של מי ש'עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו' – שאינם מסוגלים לראות ולחשוב על אלוקות...".
אם התעניינתם, רבי שניאור זלמן הסכים לתנאי, וברכו באריכות ימים מלאי תוכן יהודי. הברכה התקיימה, כמובן, ור' יקותיאל האריך ימים מאוד, כשהוא גדל ומתעלה בתורה וביראת שמיים.
מהם חיים?
הרבי מליובאוויטש סיפר פעם את הסיפור הזה, וביאר: רבי יקותיאל לא ביקש מתנה טובה יותר עבורו, הוא בסך הכול הסביר מהם 'חיים' עבורו. חיים שאינם חיי תוכן ומשמעות, אינם 'חיים' עבורו. זה סתם סוג של קיום חסר ייעוד, ובחיים כאלו איננו מעוניין...
כדי לא להתעורר יום אחד בגיל שבעים בהפתעה שהשנים היפות התבזבזו לבלי שוב, כדאי להזכיר לעצמנו – כל הזמן – את הזמן החולף.
ספירת העומר מלמדת אותנו לספור את הזמן. לא לתת לו לעבור ולחלוף, אלא לספור ולשמור אותו.
בדרך כלל, אנחנו רגילים לספור דברים שבאים והולכים, כמו כסף, ויש לחשב ולדעת האם אנחנו ברווח או בהפסד. בספרי המוסר יש אמרה נוקבת: "אדם דואג על דמיו, ואינו דואג על ימיו – דמיו חוזרים, אבל ימיו אינם חוזרים".
המתנה הגדולה ביותר שניתנה לנו היא הזמן. זמן שעובר לעולם אינו חוזר. לכל רגע שניתן לנו מריבון העולם יש משמעות וייעוד. ניצלנו אותו – הרווחנו; לא ניצלנו – הפסדנו, אוהו הפסדנו...
בספירת העומר אנחנו בודקים שאכן, בין פסח לשבועות חולפים ארבעים ותשעה יום שלמים, מלאים וגדושים בתוכן אמיתי יהודי. אחרי הכנה שכזו, נוכל לקבל מחדש את התורה.
תמיד לספור
בספרו המופלא 'לוח היום יום...' כותב הרבי: "חסידים היו תמיד סופרים... כך הוא עניין העבודה. השעות צריכים להיות נספרים ואזי הימים נספרים. כשחולף יום, צריכים לדעת מה פעלו ומה צריכים להמשיך לפעול... בכלל צריכים לראות שהמחר יהיה הרבה יותר יפה מהיום"