הטור השבועי · עיתון פרשה
יהודי של שולחן ערוך
שמואל פבזנר (או בכינויו שמואל קְלִימוֹבִיצֶ'ר, על שם העיירה ממנה בא) היה מפארי ישיבת תומכי תמימים - אותה ישיבה קסומה ששכנה בעיירה ליובאוויטש, רחוקה מהוויות העולם הזה. מאות תלמידיה עסקו ללא הפוגה בתורה וביראה והעמיקו בלימוד החסידות. קשה להעלות על הדעת את עוצמת האווירה הרוחנית ששררה בין כותלי הישיבה הזו. פינה קדושה ותמימה בעולם הסוער והמתחדש.
בתוך הישיבה הזו בלט שמואל בחסידותו ובעבודת השם שלו, באהבת ישראל היוקדת בו ובאכפתיות כנה לכל הסובבים אותו. שמו נישא בהערצה עד היום בפי חסידי חב"ד.
יום אחד, בתקופת המהפכה הסוערת ברוסיה, כאשר כל סדרי עולם התהפכו והתערבבו, והרעב והמחסור שררו בכל מקום, נקלע ר' שמואל למציאות קשה. מקור המחיה למשפחתו הענפה כבר לא היה מובטח. חבר פגש אז את ר' שמואל, ושאל אותו: "נו, רֶבְּ שמואל, מה שלומך, מה נשמע איתך, כיצד עובר אתה את הימים הללו?".
רבי שמואל השיב בכאב: "המצב לא פשוט, החיים קשים. בצוק העיתים, הפכתי להיות סתם יהודי של שולחן ערוך".
חמוץ לך בלב?
לְמה התכוון רבי שמואל בהגדרה "יהודי של שולחן ערוך"? הלוא שמירת ההלכה היא דבר גדול וחשוב. רבי שמואל התכוון לומר: פעם הייתי מרחף על כנפי רוח, חי בעולמות עליונים של דבקות והתלהבות. עכשיו, בימים קשים אלו, אני מקיים את המצוות כי כך כתוב בשולחן ערוך. איבדתי את הלהט, את ההתרגשות, את החיבור העמוק.
התשובה הזו מדהימה. לא רק בגלל הכאב על אובדן הרגש, אלא על עצם העובדה שר' שמואל פירש את השאלה במובן הרוחני, כלומר שהגשמיות לא הטרידה אותו, גם כשהיה נתון במצוקת רעב קיומית. מה שהפריע לו וגרם לנדודי שינה זה העולם הרוחני שלו. זה עומק הסיפור - אדם שבשעת צרה, כשאין לחם בביתו, מודאג בעיקר מאיכות עבודת ה' שלו.
הרגע יצאנו מימי תשרי המרוממים אל החשוון האפור והמר. הימים התקצרו, החושך מקדים. אל הלב מתגנבת לה לפעמים תחושת חמיצות. יש בנו געגוע לרגעי ההוד של "ה' הוא האלוקים" בשעת נעילה, לריקודי סוכות, ולרגשות השמחה בהקפות של שמחת תורה.
אבל לא נועדנו לחיות את כל השנה כמו בחגי תשרי. יש ימים כמו תשרי, ויש ימים כמו חשוון. השולחן ערוך הוא שלא זז מהמקום. ההקפדה על שלוש תפילות במניין, על שיעורי לימוד קבועים בגמרא, בהלכה ובחסידות. הקדושה שבחולין פחות זוהרת, פחות מרגשת, אבל היא המשימה שלנו כעת.
לא רק מסתור
אדמו"ר הזקן בעל התניא אומר שהגעגועים לחודש תשרי והזיכרונות מהרגעים היפים, נשארים איתנו כדי לגרום לנו תשוקה לשעת הלימוד היומית. וכשנגיע אליה, ונהיה רק בתוכה, נוכל להתרומם ולצוף בעזרתה על החיים הרגילים. אקס-טריטוריה של תשרי בתוך חשוון. תיבה בתוך המבול.
התיבה היא לא רק מקום להסתתר בו מהמבול, היא מתרוממת וצפה על מימיו. "וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת־הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ".
כשיהודי עסוק כל כך מצליח להקדיש חצי שעה בבוקר ללימוד אמיתי, הלימוד הזה כל כך יקר, כל כך גבוה, שהיה שווה רק עבורו לצאת אל מרחשוון.
ואל נשכח את השבת, שגם עליה נאמר שהיא 'תיבת נח', מלשון מנוחה. השבת היא הזדמנות שבועית לחוות מעין 'תשרי קטן', להתרומם מעל מי המבול של ימות החול ולשאוב כוחות מחודשים.