הטור השבועי · עיתון פרשה
שור עם שטריימל
את סיפורי הבעל־שם־טוב אפשר לחלק לקבוצות. יש סיפורים מוכרים שעברו מדור לדור; יש סיפורים מיוחסים, שנכתבו בידי אנשים שהכירו את הבעש"ט עוד בימיו; ובמחלקה השלישית והמיוחדת – סיפורים שסיפרו צדיקים גדולים על הבעש"ט. לא רק שסיפורים אלה מדויקים, אלא שבמרכזם עומד המסר הרוחני שהופך אותם לבניין אב בתורת החסידות.
כזה הוא הסיפור המופלא שסיפר אדמו"ר מהר"ש (רבי שמואל) מליובאוויטש: הבעש"ט היה מראה לפעמים לתלמידיו את המציאות לא כפי שהיא נראית בעינינו, אלא כפי שהיא קיימת בשורשה העליון. וכך הראה פעם לתלמידיו מחזה מופלא: שור שחובש על ראשו שטריימל של שבת אוכל ברוב תיאבון.
הבעל שם טוב הסביר: השור הזה הוא צדיק אחד שאוכל בשר בהמה לכבוד שבת. אבל הצדיק כל כך שקוע, הוא 'מונח' בתאוות הבשר, עד שבעולמות העליונים הוא נראה כמו בהמה ממש!
מה המסר שביקש הבעל שם טוב ללמד במחזה הזה? הרבי הסביר פעם: גם כאשר יהודי אוכל לכבוד שבת, והרי התורה עצמה מבקשת שעונג השבת יהיה בבשר שמן ויין ישן, בכל זאת, בסופו של דבר יש כאן אוכל גשמי, תאווה גשמית, וגם היא חלק מהסיפור. מותר ליהודי להיות קצת יותר מרומם מזה.
בן המהר"ש, אדמו"ר הרש"ב (רבי שלום דוב) מליובאוויטש, חזר פעם על הסיפור והסביר: "הלוא מבינים אתם שאותו יהודי לא הפך ביום אחד ל'שור'. הוא התמסר למצוות עונג שבת, שקע בה עוד ועוד, עד שכל השבת סבבה סביב החמין והבשר שבתוכו...".
אבל דווקא מתוך הביקורת הזו, הפיק הרש"ב לקח חיובי מפתיע: "אם כך הם הדברים באכילת בשר", אמר, "בוודאי שהם חלים גם על הנאה ממנת חסידות. יהודי שישב וילמד חסידות ויתמסר לכך - כשיביט עליו הבעש"ט יראה חסידות עם כובע... ומידה טובה מרובה!".
טונה לכבוד שבת
מה באמת היחס הנדרש למצוות עונג שבת? מצד אחד אנו נדרשים ליהנות ממעדני שבת קודש, ומצד שני – נזהרים שלא להפוך לשור תאוותני.
הנה סיפור מאלף על האיזון המדויק והעדין בין הדברים. אל ה'משפיע' רבי אלתר שימחוביץ' בא פעם תלמיד שביקש לראותו סועד בליל שבת. הוא סבר שבוודאי סעודתו היא נשגבה ואפופה בקדושה. הוא המתין שרבי אלתר יסיים את תפילתו הארוכה. כשיצא סוף סוף מבית המדרש, הפציר בו התלמיד להתארח אצלו. רבי אלתר נעתר בחוסר רצון.
בני הבית כבר ישנו. רבי אלתר הוציא מהמזווה בקבוק יין, שתי לחמניות קטנות וקופסת טונה. אמר 'שלום עליכם' ו'אשת חיל', קידש, ואכל בפשטות. התלמיד הזדעק: "שבת? בלי בשר ודגים?!". ורבי אלתר ענה בחיוך: "עבור 'משפיע חסידות' בישיבת תומכי תמימים, גם מה שאכלתי היה מדי הרבה...".
לא צריך 'להדר'...
כמובן, איננו רבי אלתר. מותר ואף ראוי לענג את השבת במאכלים טובים ובסעודה מכובדת. אבל הסיפורים הללו מזכירים לנו לשמור על הפרופורציות הנכונות: לא להפוך את הטפל לעיקר. בעיניים חסידיות, הלו"ז האמיתי של השבת אינו בבשר השור, אלא במאמר החסידות שלומדים בה, בתפילה המעמיקה ובהתעלות הרוחנית של היום הקדוש.
בנו הצעיר של בעל התניא, הרב הצדיק רבי משה, בילה את רוב ימיו בנדודים על פני הארץ. הוא לא הציג את עצמו בייחוסו, ואנשים לא הכירו אותו. את עיקר חוכמתו אנחנו מכירים מהכתבים שהשאיר, בהם ערך את תורת אביו, והם מצויים עד היום בספרי תורת בעל התניא ומהווים עריכה מרתקת ומושכת לב לתורה העמוקה עד אין סוף של אביו.
רבי משה האריך ימים ונפטר בגלות שנים ארוכות אחרי הסתלקות אביו. בודדים ידעו את זהותו. וכשהתבקשו לשחזר רעיון ששמעו ממנו, סיפרו שאמר בשם אביו, כי מצוות שהגוף נהנה מהן – אין צורך 'להדר' בהן. לאמור, בוודאי שצריכים לאכול לכבוד שבת, ואף לעשות זאת כראוי. אבל לא באמת מוכרחים לעשות יותר מדי רעש סביב העניין... את כובד המשקל של שבת יש להניח על תפילה ולימוד, לא על מטעמים גשמיים.