הטור השבועי · עיתון פרשה
זלמן גורארי עד חצי המלכות
מה לבקש כשנותנים "עד חצי המלכות"?
הרב שמריהו גור אריה, המכונה בדרך כלל בקיצור רַשַׁ"ג היה חתנו של הרבי הריי"צ וגיסו של הרבי מליובאוויטש ממלא מקומו. בתפקידו היה הרש"ג ממונה על ניהול ישיבת 'תומכי תמימים'. בהיותו בעל מידות מופלאות, התמסר עבור הישיבה ודאג לגיוס כספים להחזקתה. לצורך כך נזקק לנסוע ולהיפגש עם שועי ארץ, להתרימם לטובת הישיבה.
לרש"ג היה בן-דוד, הרב שניאור זלמן גור-אריה. תלמיד חכם מופלג, חסיד אמת ואיש עסקים מצליח. רבי שמריהו פנה לר' שניאור זלמן ובקשו להצטרף אליו למסע התרמה בשיקגו. "יש לך שם בשיקגו" טען רש"ג "מכָּרים בעלי עסקים. אנא סייע לי לעורר את ליבם לפזר מהונם לטובת הישיבה הקדושה".
מעשה בספינה תקועה
ר' שניאור זלמן, כצפוי, נענה לבקשה אך הוסיף תנאי: "ידוע לי" – שטח בפני רש"ג את בקשתו – "כי גיסך, הרבי מליובאוויטש, מכבד אותך מאוד. אני זקוק שתבקש ברכה ממנו עבורי.
"אני שרוי בצרה כעת. אונייה מלאה סחורה בבעלותי תקועה בבעיות קשות במכס האמריקאי, ונראה בדרכי הטבע כי אני עומד להפסיד ממון רב. אני מוכן לבוא איתך, אבל כשנשוב בשלום משיקגו בבקשה היכנס אל הרבי, ואמור לו שהתחייבת לי שהוא יברך אותי לנס למעלה מדרכי הטבע. שהספינה תצא בשלום מן המכס".
מי שהכיר את ר' שניאור זלמן ידע שמבחינתו הרבי יכול לחולל ניסים בכל עת, וזו מציאות אפשרית ומוחשית ממש כמו הנסיעה לשיקגו. רק צריך שרש"ג יבקש, והעניין יסתדר...
נסעו השניים לשיקגו, ופעלו את שהיו צריכים שם. ואז הם חזרו אל הרבי.
רש"ג, אף שהיה מבוגר בשנים מהרבי, וחתנו הבכור של הרבי הריי"צ, ביטל את מלוא קומתו מול הרבי, והתנהג בפניו כחסיד לכל דבר. נוהג היה רש"ג בכל פעם שהיה שב ממשימת גיוס כספים לכתוב לרבי דין-וחשבון על מה שהיה ואיך שהיה, ואז גם היה נכנס לפגישת 'יחידות' אצל הרבי. הפעם סיפר לרבי דברים כהווייתם, על סיועו של ר' שניאור זלמן ובקשתו החריגה מהרבי.
"קרא לו", הורה הרבי, ור' שניאור זלמן נכנס גם הוא אל הרבי ליחידות.
הרבי חייך ואמר לר' שניאור זלמן: "מה רצונך ר' זלמן? עד חצי המלכות!".
ר' שניאור זלמן פרש את צרתו בפני הרבי, ואת הצורך שלו בנס למעלה מדרכי הטבע. הרבי לא חדל מחיוכו ושאל: "ככה, רבי זלמן? אומרים עליך שפיקח אתה, והנה קיבלת הצעה 'עד חצי המלכות', ובקשתך עוסקת בספינות בים? לוּ חכם היית, היית מבקש מן הסתם לזכות לנחת יהודי חסידי מיוצאי חלציך!".
ר' שניאור זלמן החוויר, ומייד קפץ על ההזדמנות: "כן, רבי. זאת בדיוק בקשתי. שהרבי יברך אותי בנחת יהודי חסידי מיוצאי חלציי!".
"זאת באמת יהיה לך", חתם הרבי את השיחה.
מה חשוב באמת?
לא פעם אני מהרהר בסיפור המופלא הזה. אין ספק שהדבר החשוב ביותר בחייו של ר' שניאור זלמן היה נחת חסידי מיוצאי חלציו (וברכתו של הרבי – מיותר לציין – התקיימה בהידור רב), ורק שצרת הספינה העיקה לו כל כך שלרגע שכח מה אמורים לענות ברגעים שבהם שומעים הצעה כזו של "עד חצי המלכות".
המחשבה שלא מרפה היא האם גם אנחנו מודעים לכך שבסוף הכול חסר ערך ביחס לנחת יהודית אמיתית? כמה עלינו להשקיע עבור הנחת הזו, וכמה אין חשיבות לספינה התקועה בים עם מיליוני הדולרים שלה מול הדבר האמיתי – לשבת עם הילד ולחזור על לימודיו בבית הספר, לשוחח עם הילדה, להקשיב לסיפורים שלה, לדאוג שעולמה הפנימי יהיה "יהודי חסידי".