אביי מצטרף למצווה

זכויות מהבוידם

בעולם החסידי כשאומרים 'היהודי', או 'היהודי הקדוש', מבינים הכול כי הכוונה לצדיק רבי יעקב יצחק מפשיסחה, תלמידו של ה'חוזה' מלובלין.

ובאמת אין תואר גדול כמו 'היהודי', יהודי קדוש ומופלג היה, ולא רק שמו כשם רבו, אלא גם עינו פתוחה ורואה בנסתרות כרבו.

פעם, בעת שיעורו הקבוע עם תלמידיו בסוגיות הש"ס, התקשה 'היהודי' בעומק הסוגייה – לא דבר נדיר עבור תלמיד חכם בשיעור קומה שלו. כהרגלו, היה עוצר 'היהודי' את הלימוד ברבים, מתכנס אל תוך עצמו כשהוא שוקע בתוך הגמרא ראשו ורובו. 'שקיעות' כזו בתוך הספר יכולה הייתה לארוך גם כמה שעות, שבסיומן הייתה מתפשטת על פניו נהרה והוא היה מבאר לתלמידיו את הסוגייה בהבנה המחודשת.

טובה קטנה לאימא

גם עתה, כאשר שקע 'היהודי' בכרך הגמרא הגדול שלפניו והתלמידים הבינו שהשיעור נפסק, היו שיצאו להתאוורר, לטעום משהו ולהתארגן להמשך השיעור. אחד מהם חש ברעב והחליט לנצל את ההפוגה כדי לרוץ הביתה, לסעוד את ליבו בזריזות ולהספיק עוד לחזור לפני המשך השיעור. ואכן, מיהר לרוץ אותו תלמיד לביתו, שם נטל בזריזות את ידיו, אכל פת לחם בשמן ובצל, ובירך ברכת המזון כשהוא מוכן לשוב אל הלימודים.

רגע לפני שעזב את הבית, פנתה אליו אימו, שהייתה אלמנה, בבקשה: "תוכל, במטותא, לעלות ל'בוידם' ולהוריד לי את החבילה המונחת שם בצד שמאל? אני זקוקה לה, ולא חשבתי שאספיק לראות אותך לפני סוף היום, אבל הנה אתה פה!".

"כן אימא", השיב התלמיד, "רק שאני מאוד ממהר, שמא מצא הרבי תירוץ, והשיעור נמשך".

"אם כן, לך לשלום בני", השיבה האם, "הצלח בלימודיך, שמרווים אותי בכל כך הרבה נחת".

באמצע הדרך עלתה מחשבה בראשו של היתום. הרי גדול תלמוד מפני שמביא לידי מעשה. והנה, מצווה גדולה של כיבוד אֵם הזדמנה לי ואני דוחה אותה? – נמלך ושב על עקבותיו, נכנס הביתה בזריזות, העמיד את הסולם, טיפס והביא את החבילה שאימו ביקשה, ובזריזות גדולה חזר לבית התלמוד.

לא בא לבד

ברגע שפתח את הדלת, הרים 'היהודי' את ראשו מן הגמרא, כשפניו מאירות, ונעמד מלוא קומתו: "ברוך הבא!", אמר לתלמיד המופתע. "יישר כוח גדול! אולי תוכל לספר לי בבקשה איזו מצווה קיימת כעת שעל כן נתלווה אליך האמורא הקדוש אביי, וכך ברגע שנכנסת יישב לי את הקושייה שבה נתקלתי?".

כשסיפר התלמיד על מצוות כיבוד אם לה זכה, התרווח 'היהודי' ואמר: "אביי היה כידוע יתום מאביו ומאימו, שעל כן כינהו דודו ורבו רבה בכינוי 'אביי', ראשי התיבות של 'אשר בך ירוחם יתום', ולא זכה אביי לקיים את מצוות כיבוד הורים. ולכן, כאשר הוא פוגש מישהו שמקיים את מצוות כיבוד הורים, הוא מתלווה אליו כדי שתהיה לו חלק במצווה!".

לפעמים, דווקא המעשים הקטנים לכאורה – מביאים עימהם אור גדול ומקנים לנו זכויות גדולות.