הבעשט שתי וערב

מיסודות שיטת הבעל שם טוב, זו ההתבוננות בבריאה ובמתחולל בעולם, ולימוד הוראה בעבודת השם מכל דבר שהקב"ה הראה לנו בהשגחה פרטית.

הרבי מליובאוויטש דרש על כך פעם את הכתובים: " גַּם אַתָּה – פרעה – תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת, כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח לַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹקֵינוּ". גם מפרעה יש 'לקחת' מוסר כיצד לעבוד את השם. אילו לא הייתה מטרה בהתרחשות מסוימת, הקב"ה מסובב הסיבות לא היה מפגיש אותנו עם התופעה הזו.

הלכו פעם הבעל שם טוב ותלמידיו ליד הנהר הקפוא באמצע החורף, וראו 'שקצים' – גויים צעירים – חוצבים בקרח צורת שתי-וערב.

"ומהי ההוראה בעבודת השם?", שאל הבעל שם טוב, והשיב: "אפילו בנהר של מים חיים, דבר המטהר, כאשר הוא קופא מקור, יכולה להיווצר מציאות של טומאה!".

קרירות, אדישות, שלא לומר ציניות, הן האויבות האמיתיות של עובד השם. הרבה יותר מאשר תאווה וגאווה, כעס ויצריות. משום שתאווה או כעס הם תנועות חיים. אולי תנועות שליליות, אבל יש בהם משהו חי. מישהו עומד מאחוריהם. הציניות היא מכת מוות. היא חוסר אכפתיות. היא 'עמלק' בעצמו.

הרבי דרש במובן פנימי את המשנה בברכות המדברת על הפרעות בתפילת העמידה: "אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק", ובגמרא הוסיפו "אבל עקרב – יפסיק". בספרי הקבלה מובא שהנחש – ארסו חם ואילו העקרב ארסו קר, ומזה נובע ההבדל:

יהודי מתפלל, ולפתע מגיע ה'נחש הקדמוני', היצר הרע, עם ארסו החם והלוהט בלהט הגיהינום ומנסה להסית אותו לתאוות זרות, לא עלינו. אומרת המשנה: "לא יפסיק". אל תתפעל, תמשיך בתפילתך. התאווה היא דבר לא נעים, אבל הוא לא דורש שינוי סדרי בראשית. נסה בכל זאת לדבוק בתפילה, במי שאמר והיה העולם.

אבל אם חלילה וחס, מגיע העקרב, ומטיל קור בתפילתך ועבודת השם שלך; עקרב שמזלזל, מקטין ומגחיך דברים שבקדושה – זוהי סכנה נוראית. עצור מייד, וחפש פתרון כיצד להפסיק זאת.

לימדונו רבותינו הקדושים ('לוח היום יום', ט"ז שבט): "בין קור וכפירה – יש מחיצה דקה במאוד. נאמר 'כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא'. אלוקות היא שלהבת בוערת. יש ללמוד ולהתפלל בהתלהבות הלב, שכל עצמותיי תאמרנה את דברי ה' בתורה ותפילה".

ועוד לימד אותנו הרבי:

מכת דם קדמה למכת צפרדע, כדי ללמדנו על עשר המכות כתהליך מדורג. ראשית יש לשבור את הקרירות המצרית של נהר הנילוס בדם חם ורותח. רק לאחר מכן אפשר להכניס צפרדע – יצור קר – אל תנורי מצרים ולצנן את החום וההתלהבות הפסולים שלהם. חימום הקור איננו סובל דיחוי, קירור החום יכול להמתין לפי שעה.

* * *

כיצד מכניסים 'חיות' ולהב אש של קדושה?

גם את זה הדריכו אותנו רבותינו הקדושים (היום יום כ"ג אייר): "ראשית הירידה, רחמנא ליצלן, הוא העדר ה'עבודה' בתפילה. הכל נהיה יבש וקר. אפילו ה'מצוות אנשים מלומדה' נהייתה קשה. ממהרים, נהיים חסרים את התענוג בתורה, והאוויר מתגשם, ומובן הדבר שאינו שייך כלל לפעול על הזולת".

לאמור, הכל נמצא ב'עבודת התפילה'. כאשר לומדים חסידות, ומתבוננים במה שלמדו, ואז מתפללים, ומחפשים ומוצאים בתפילה את 'מי שאמר והיה העולם', מתרוממים. הכל נעשה חם ומאיר, והיום כולו חי בחיות פנימית.