הטור השבועי · עיתון פרשה
סידור דא"ח
בעלת האכסניה הייתה אישה פשוטה ויראת אלוקים. היא ישבה עם הסידור והתפללה, קוראת מילה במילה, אצבעה עוקבת אחרי השורות בסידור, ומדי כמה רגעים הפכה דף. החסידים שהתעכבו כמה שעות באכסניה זיהו פתאום את האוצר היקר שהחזיקה האישה – בלי לדעת – בידיה.
הסידור ממנו התפללה היהודייה היה לא פחות ולא יותר מ"סידור עם דא"ח" (נשמע כמו: 'דַךְ').
"סידור עם דא"ח" הוא ספר שהדפיס אדמו"ר האמצעי, רבי דובער, בנו של בעל התניא. למרות שמו, הוא לא רק סידור תפילה. אומנם בכל כמה עמודים מופיעה שורה או שתיים מסידור התפילה, אך רוב הספר מכיל מאמרי חסידות עמוקים, דברי אלוקים חיים (ובראשי תיבות: דא"ח) של אדמו"ר הזקן, על פסוקים שונים מהתפילה ועל חגי ישראל. מאמרי ה'סידור' המיוחדים ממלאים את הספר העבה הזה, ומקיפים את אותיות הסידור מכל צדדיהם.
ה'סידור' היה באותה העת ספר נדיר ויקר ערך, וכל חסיד רצה מאוד לשים את ידיו על עותק כזה. משם יוכל ללמוד ולהעמיק עוד ועוד בתורת החסידות, שבאותם ימים כמעט ולא הייתה מודפסת.
הסידור בידיה של האישה הפשוטה למראה, שככל הנראה איננה מסוגלת כלל להבין את הנאמר בו – מעבר למילות התפילה – היה בעיני החסידים לא טבעי. אחד מהם הזדרז להציע לה דיל: אתן לך סידור מאיר עיניים חדש, ותני לי בבקשה את סידורך הישן.
האישה סירבה.
חסיד אחר הזדרז להעלות את המחיר: אתן לך שני סידורים, ובלבד שתעניקי לי את סידורך הישן.
ושוב האישה סירבה.
"מה מצאת בו בסידור הישן הזה, שאת אותיותיו הקטנות את כלל אינך מסוגלת לקרוא, שאינך מוכנה לוותר עליו?", שאלו החסידים.
והאישה ענתה: "מה ייתן לי ומה יוסיף לי סידור חדש, שיקרע משימוש? הסידור הזה מיוחד הוא, כי כאשר הוא כבר נקרע, נקרעות האותיות הקטנות, והסידור עצמו, האותיות הגדולות, יישאר תמיד שלם".
יצאו החסידים עם תובנה חדשה. כאשר נצמדים ל'עיקר הדין', חיים עם 'גופי תורה', הרי כשחווים חלישות או נפילה – הפגיעה היא בעיקר. אבל כאשר חיים עם הרבה 'תוספת' של הידורי מצווה ומנהגים, ובעיקר – עם אותיות קטנות של חסידות רבות ככל האפשר, הרי גם אם חלילה יש איזו נפילה זמנית, הפגיעה היא באותיות הקטנות והעיקר לא חסר מן הספר.
* * *
בספר התניא פרק ט"ו אנו לומדים שיהודי שלא נמצא בתנועה מתמדת של התקדמות ומאמץ נקרא "אינו עובד אלוקים", ורק כאשר הוא מתאמץ בעבודת השם שלו, ומנסה להגיע כל יום להישג חדש – רק אז הוא מכונה "עובד אלוקים".
על פניו, החשיבות ב'עובד אלוקים' ובהשקעת מאמץ בעבודת השם היא מידת חסידות. "נו", יאמר העצל, "אז אינני ראוי לתואר 'עובד אלוקים'; העיקר שאני לא רשע, ועושה את המצופה ממני...".
הרבי המהר"ש מעיר שם הערה חשובה: אם אינך 'עובד אלוקים' לא תדע כיצד לעמוד בקשרי המלחמה עם היצר הרע. אם אינך עסוק בהתקדמות מתמדת, אלא אתה חוזר תמיד לאזור הנוחות, אתה ממוקד רק ב'אותיות הגדולות' – מה תעשה כאשר יבוא היצר הרע – ואל דאגה, הוא בוא יבוא? כיצד תדע להילחם בו? מהיכן רכשת כלי מלחמה? מי לימד אותך להתאמץ כשצריך?
* * *
הגאון רבי עקיבא איגר שמע שנכדו ר' לייבלה 'נתפס' לחסידות, אך לא ידע במדויק מהי אותה תנועה. הוא ידע כי בנו הגאון ר' שלוימלה מתנגד חריף לחסידות ואילו הנכד נמצא שם עמוק בפנים. הלך הגאון רבי עקיבא והציץ בנטילת הידיים לסעודה של נכדו. כיוון שראה את דקדוקי המצווה והידוריה הרבים, הבין מייד מהי החסידות, ושנכדו נמצא במקום טוב.