הטור השבועי · עיתון פרשה
אבל למה בפיג'מה
"מעשה בשני אחים" – פתח הצדיק מרוז'ין את משלו.
כמנהג משפחות רבות, לא שררו ביניהם השלום והשלווה. מריבה נושנה הייתה ביניהם, כה ישנה עד שאיש כבר לא זכר מדוע ולמה הם רבים. והכל ידעו: ינקלה וברלה לא מדברים, נקודה.
ויהי היום, ושרלה, בתו היחידה של ברלה, באה בקשרי השידוכין. החתן הוא לא אחר מברוך, הבחור הטוב והמוצלח. הגיעה השמועה לאוזניו של ינקלה, ושמחה את ליבו. ינקלה הכיר היטב את המיועד, וידע כי הוא הזיווג המתאים ביותר לשרלה המוכשרת, האחיינית היחידה. אך לא עלתה בדעתו המחשבה לגשת ולברך את אחיו על השמחה במעונו.
גם ברלה לא היה רגוע. הוא טען: מריבה לחוד ושמחה לחוד. אנחנו אומנם רבים כל השנה, אבל בעת שמחה, חשוב לי לראות את אחי בא ומשתתף. הלך ברלה והכין הזמנה מהודרת ושיגרה לבית אחיו.
ינקלה התבלבל לגמרי. האם באמת מתכוון אחיו לשכוח את כל האיבה, ולהזמינו לשמחת הנישואין?! לא יעלה ולא יבוא, אני לא אבוא לשמחתו של הברלה הזה, כל כך הרבה צער השביע אותי משך השנים, איך אוכל לשכוח את המריבה הנושנה בינינו?! יהיה אשר יהיה, אני בשמחה הזו לא משתתף!
וכאן החלה לה מסכת של לבטים. בכל בוקר כשהתעורר ינקלה, היה נזכר בשמחה הגדולה שבמשפחה. היה נזכר באבא ובאמא ז"ל, שבוודאי יבואו מהעולם העליון לקחת חלק בשמחה, ורק הוא, ינקלה, לא יהיה שם...
וברלה, גם הוא, מדי ערב, תחת השמיכה, קודם שנרדם, היה נזכר. בעוד כמה ימים תתקיים החתונה הגדולה. כל העולם יבואו להשתתף בשמחתו. האם אחיו היחיד, דם מדמו ובשר מבשרו, לא ירקוד איתו יחד?
קול מתחת לחלון
יום נוקף יום, שעה רודפת שעה, והנה מגיע יום הכלולות. העיר כולה לובשת חג. אין זה דבר של מה-בכך, שרלה המהוללת נישאת בשעה טובה ומוצלחת עם ברוך המוצלח. הכליזמרים כבר כאן, אולם בית הכנסת סודר לשמחה. ורק ינקלה, הדוד, נשאר בבית. הוא כבר החליט: בשמחה הזו הוא לא ירקוד.
הכלה יושבת על מקומה, והכליזמרים החלו להשמיע את ניגוניהם המרטיטים. החתן לבוש בחליפה מהודרת, וכולם ממתינים לאבא, ברלה, שיבוא להוביל את בתו לחופה. אך ברלה, לא היה שם. הוא היה עסוק במשימה אחרת.
ינקלה, בביתו, הזדרז והקדים את שעת השינה שלו. לבש את בגדי הלילה והתחפר מתחת לשמיכה בניסיון להירדם. כך יוכל לצלוח את הערב הזה בלי שליבו יגבר עליו, חלילה, ויקח אותו בעל כורחו לחתונה. אבל השינה הייתה ממנו והלאה. הוא התהפך מצד לצד ולא הצליח להביא תנומה לעפעפיו. "הלילה, אחי מחתן! ואבא, אוי אבא ז"ל, אבא בא מהעולם העליון. רגע... האם זה דמיון? אני שומע היטב את ניגונו של אבא... הניגון המיוחד שאבא היה מנגן בכל ליל שבת! הרגשות מציפים אותי... הניגון... הניגון...".
הכנר שעמד מתחת לחלון ידע בדיוק מה הוא עושה... רק אחרי שהבחין בינקלה קופץ מהמיטה ומתחיל ללכת כשבוי בקסם של קול הניגון, החל את דרכו לכיוון החופה. וינקלה בעקבותיו.
החופה כבר מתוחה, החתן והכלה עומדים תחתיה, ההורים המלווים מחזיקים בידיהם לפידי אש לקבל את הנשמות הבאות מהעולם העליון, ואז, לנגד עיני כולם, התקיימה הפגישה המרגשת בין ברלה המחויט, לאחיו היקר ינקלה, הלבוש בפיג'מה.
"אוי ינקלה, ינקלה" – סיים הרבי מרוז'ין – "הלוא היטב ידעת שבסופו של דבר תבוא גם אתה לחתונה, מדוע לא יכולת להתכונן, ולבוא בבגד קצת יותר מכובד?!".
להתכונן עכשיו
ביום הכיפורים נבוא כולנו לחופה. נרצה או לא נרצה, נתנגד כמה שנתנגד. נאמר לו, ליצר הרע שלנו, מה שנאמר. ברגע האמת נעמוד כולנו, כל אחד לחוד, בינו לבין עצמו, ונכה 'על חטא' מר. וגם נדע בדיוק על מה.
ביום הכיפורים בין כה וכה נבוא לחופה, חודש אלול הוא הזמן להתכונן ולהגיע לבושים כהוגן...