להיאנח לפני תשובה

משחקי ילדים הם שטח הדמדומים שבין המציאות הבוגרת והנוקשה ובין עולם הדמיון המשוחרר של הילדים. לא מעט חוכמה ואמיתות עמוקות על החיים נשמעים תוך כדי משחק כזה, בוודאי אם הילדים הם כאלו שנועדו לגדולות. על שיח ילדים בין האמוראים אביי ורבא אומרת הגמרא את המשפט "בוצין בוצין מקטפיה ידיע" – קישוא, מתחילת פריחתו אפשר לראות את איכותו.

יום אחד הבחינה הרבנית רבקה, רעייתו של רבי שמואל (המהר"ש) מליובאוויטש, במשחק של שני בניה: זלמן-אהרון ושלום־דוב־בר (לימים: אדמו"ר הרש"ב). באופן צפוי למדי הם בחרו לשחק ב'רבי וחסיד'. לדמות הרבי נכנס זלמן־אהרון המבוגר, ואת תפקיד החסיד לקח שלום־דוב־בר.

ה'רבי' לבש כובע, וה'חסיד' נכנס אצלו לפגישת 'יחידות'.

ה'חסיד' הגיש לאחיו פתקה ובה בקשת 'תיקון' על חטא בשגגה: "רק לאחרונה נודע לי כי זקננו הגדול 'בעל התניא', גזר שלא לפצח אגוזים ולוזים בשבת קודש. אני זקוק לתיקון על הפעם שפיצחתי בשבת".

ה'רבי' קרא את הפתק והשיב: "תיקונך יהיה להתפלל מתוך הסידור".

מן הצד עמדה האֵם וצפתה במחזה. עברו ימים, והנה קולטת הרבנית את בנה השני, שלום־דוב־בר, כשהוא מתפלל ועיניו לא בתוך הסידור. "שלום בר, הלוא אחיך זלמן אהרון נתן לך 'תיקון', לקרוא מתוך הסידור, ומדוע אינך שומר את התיקון?".

- "אימא, מדוע עליי לשמור את התיקון שלו כאשר הוא בכלל לא 'רבי'. רבי לא עונה כפי שהוא ענה!".

"וכיצד עונה רבי?", התעניינה האימא.

- "לפני שרבי עונה הוא נאנח. הוא מרגיש את הכאב של השואל. אחי לא נאנח, וזה סימן שהוא לא הרגיש מה מציק לי, ועד כמה אני מצטער מהדבר שביקשתי לתקן. לכן התיקון לא אמיתי".

* * *

סיפור מופלא זה מזכיר מעשה נוסף והפעם על האב, רבי שמואל מליובאוויטש (המהר"ש).

פעם ישב המשרת של הרבי עם החסידים, ואלו ניסו 'לחלוב' ממנו מידע על חייו האישיים של הרבי. "אינני מבין מה יש לו", אמר לפתע המשרת, "בימים של 'יחידות' (פגישות אישיות של הרבי והחסיד) בכל שעה עליי להביא לו מערכת בגדים נקייה, והוא מחזיר לי בגדים לכביסה, שהם רטובים מזיעה כאילו נרטב הרבי ממים. אינני מבין מדוע הוא מזיע כל כך?".

הגילוי הזה היה למורת רוחו של הרבי, ואולם הוא הסביר: "במהלך שעה של 'יחידות' נכנסים אליי כעשרים וחמישה אנשים. כדי שאוכל להשיב עצה נכונה, עליי לחוש את צרתם כפי שהם עצמם מרגישים אותה. כמובן שעבור זאת עליי להחליף את ה'לבושים' הרוחניים שלי ולרדת ולהיכנס לראשו וליבו של היהודי מבקש העצה. אלא שאז, כאשר אני לבוש ב'בגדיו', אינני יכול לייעץ לו, משום שהצרה נראית גדולה מכדי למצוא לה פתרון. נאלץ אני, אפוא, לפשוט את 'בגדיו' וללבוש בחזרה את ה'לבושים' שלי, ורק אז ביכולתי לעזור לו.

"שוו בנפשכם, במשך שעה אחת – כחמישים פעם להתלבש ולהתפשט, אפשר שלא להזיע?".

* * *

ה'צמח צדק' (אביו של אדמו"ר המהר"ש) דרש על הפסוק "דאגה בלב איש ישחנה" – שני פירושים: 1) להשיח אותה לאחרים. 2) להסיר אותה מעצמו. וכאשר משיחים את הדאגה לאחרים – מסירים את הדאגה גם מעצמנו. אך על איזה 'אחרים' מדובר כאן? – אלה שהם נפרדים ממך רק בגופם, אבל בנפשם הם מאוחדים איתך. הם יכולים לשאת איתך את נטל הכאב ולהקל אותו מעליך.

ידעו חסידים: אם קשה לך משהו, אם דבר מה מעיק עליך, בעבודת השם, או אפילו בדברי הרשות – טול דף נייר וכתוב לרבי. זו הפעולה הנכונה.