מבקש אמת

איש חסיד היה בצפת, ושמו ר' אהרון לייזר צייטלין זיכרונו לברכה. שליחו של הרבי מליובאוויטש לארץ הקודש, אש להבה של חסידות ויראת שמיים, איש שמח ולבבי, המסור בכל כוחות נפשו ומעבר לכך למטרת ירידת נשמתו למטה.

פעם סיפר ר' אהרן לייזר על הפעם הראשונה שבה זכה לראות את הרבי.

ר' אהרן לייזר נולד במונטריאול, בקהילה שאנשיה נמנו עם השורה הראשונה של חסידי הרבי, המסורים במיוחד לפקודותיו, עובדי השם פנימיים ואנשי מעשה במלוא מובן המילה.

חסידים אלה הרבו לנסוע לבקר בחצר הרבי, בעיקר כדי להשתתף ב'התוועדויות' המרכזיות בחגי חב"ד. הנסיעה הזו בעצמה הייתה חוויה יוצאת דופן.

"אבי, ר' השיל, צירף אותי לנסיעה לקראת שמחת תורה", סיפר ר' אהרון לייזר.

החסידים נהגו לעשות הכנה רוחנית ממושכת לקראת הנסיעה, באמצעות 'התוועדויות' קבוצתיות. בהן נהג אביו של ר' אהרון לייזר להביע את כאבו על כך שאיננו אדם אמיתי. "אמת, אמת, אמת", היה דופק על השולחן, "אני אכול מ'נגיעות אישיות', מעשי החסד שאני עושה מלאים באינטרסים צרים, גם לימוד התורה והתפילה מלאים ב'אני' נגוע ומעורר דחייה. מתי אזכה גם אני למעט אמת?! מה מבקש אני מעט אמת, קצת אמת טהורה. לעובדך באמת!".

וכשהתקרב מועד הנסיעה לרבי, ההתוועדויות נעשו סוערות יותר, מלאות בשמחה מצד אחד, אך גם מפלס היראה היה מטפס ועולה:

"עומדים אנחנו להיכנס לחדרו הקדוש של הרבי ל'יחידות'. הרבי יראה את פנימיות לבבנו, את כל נגעי נפשינו, אנה אנחנו באים?! כיצד נוכל לעמוד ולהיראות לפניו במצב שלנו?! נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אל ה'".

ויחד עם זה: "הנה זוכים אנחנו לעמוד ולהיראות בפני רבינו שליט"א, והרבי – ייתן לו ה' בריאות וכוח – ייתן לנו דרך בעבודת השם, ימלא את נפשותינו במרץ ובחיות להתמסר לתכלית ירידת הנשמה למטה".

* * *

מלבד אינספור שבורי הלב שביקשו את ברכת הרבי לישועה ברפואה או בפרנסה, עבור החסידים עובדי ה' היחידות עם הרבי נועדה, בראש ובראשונה, לשיפור רוחני. לחלות את פניו של רופא הנפשות כדי שיאיר את דרכם בעבודת השם.

אהרון לייזר שם לב שהפעם, לקראת הנסיעה הזו, אביו 'חם' על מידת האמת באופן מיוחד. הוא הבין שהמפגש עם הרבי יהיה ממוקד בנושא הזה. ואכן, בחג שמחת תורה, בשעת ההקפות, נטל ר' השיל כוס גדולה של יי"ש ושתאה, ואחריה עוד כוס, וכוס שלישית.

מבינים אתם כבר, כי ר' השיל לא היה שייך לשכרות של התהוללות חס ושלום. הפעם היה זקוק לאומץ לב מיוחד, ולהסרת מחסומים נפשיים כדי להעז להוציא לפועל את תוכניתו. אין לו ברירה, זה עניין של פיקוח נפש...

עם סיום ההקפות, כאשר הרבי יצא מבית המדרש, הלך ר' השיל בעקבותיו. הוא אחז את ידו הקטנה של אהרון לייזר, וצעד בעקבות הרבי עד שהרבי נעצר בפתח חדרו והחל לפתוח את הדלת. עכשיו זה קרה. ר' השיל הושיט את רגלו פנימה, חצה את מפתן החדר ונכנס בעקבות הרבי.

הרבי הסתובב בפליאה אל ר' השיל, וזה פרץ בבכי: "רבי", זעק מקירות ליבו, "רוצה אני בקמצוץ של אמת!".

הרבי חייך והשיב: "מדוע רק קמצוץ? – הרבה!".

ובזאת הסתיימה ה'יחידות'.

בהתוועדות המסכמת במונטריאול, הסביר ר' השיל לחסידים: "שפכתי את ליבי, ביקשתי אמת, אך הרבי לא בירך. הרבי לא הסכים. הוא רק תיקן את דבריי והעיר שעליי לרצות אמת רבה ולא מועטה. יודעים אתם מדוע הרבי לא בירך? מפני שאמת היא עבודה אישית. היא לא מתקבלת בחינם, בברכת צדיק. אמת היא פרי יגיעה ומאמץ אישיים. זאת אמת, חסידים, ועליה עלינו להתייגע!

* * *

ובספר 'היום-יום' נאמר: "לבקש ברכה על עבודת השם – הרי זה בבחינת 'תכבד העבודה על האנשים ואל ישעו בדברי הבל'. עליך לעבוד בעצמך!".