הטור השבועי · עיתון פרשה
חור בתקרת הבור
הצדיק רבי בונים מפשיסחא היה מפורסם בפולין בחוכמתו הרבה, מעבר לקדושתו והיותו מנהיג לאלפים ופורץ דרכים חדשות בעבודת ה' באהבה וביראה.
אחרי פטירת הצדיק רבי אורי, ה'שרף' מסטרליסק, הגיע אחד מתלמידיו אל רבי בונים על מנת להסתופף בצילו.
"במה הדריך אתכם רבי אורי?", התעניין רבי בונים, "באיזו דרך ניהל אתכם בעבודת השם?".
והחסיד השיב: "רבי אורי שם דגש מיוחד על עניין השפלות והענווה. בסטרליסק היו עובדים באופן מיוחד על הימנעות מכבוד מיותר, שהאדם לא יעשה עניין מעצמו. לו בא רב או עשיר גדול לסטרליסק, היו שולחים אותו להביא מהשוק דליי מים. מי שבחר לבוא לסטרליסק ידע דבר אחד, מה'אני' הגדול עליי להיפטר ובמהרה...".
רבי בונים, רוח אחרת הייתה עימו ודרך שונה בעבודת השם. וכדי להסביר את דרכו, סיפר:
מעשה בשלושה אנשים שישבו במאסר, בבור כלא עמוק ואפל. שניים מהאנשים היו חכמים והשלישי – טיפש.
בכל יום היו מורידים להם אוכל ושתייה. החושך בבור היה מוחלט, אבל באמצעות מישוש וסימנים כאלו ואחרים החכמים הבינו מה הורידו להם וידעו כיצד לאכול ולשבוע. הטיפש לא הצליח לאכול, שכן לא ידע לזהות מה ראוי למאכל וכיצד. על הכף חשב שהיא קערה ועל הקערה שהיא כוס, וכך הלאה.
אחד מן החכמים ישב בכל יום במשך זמן רב להסביר לטיפש כיצד לזהות את האוכל ולאוכלו. אלא שבכל פעם היו מורידים להם כלים אחרים ודברי מאכל אחרים, כך שה'שיעור' של אתמול לא הועיל להיום... בכל יום ויום היה צריך החכם ללמד את השוטה את השיעור היומי בהתמודדות עם ה'חבילה' שקיבל אל החדר החשוך.
החכם השני היה יושב ושותק. לכאורה, לא מסייע במאמצי ההסברה לטיפש.
פעם שאל החכם הראשון את החכם השני: "מדוע אתה לא מסייע ומעניק מחוכמתך לטיפש, ללמד אותו כיצד להשתמש במה שהוא מקבל?".
השיב השני: "בזמן שאתה חושב כיצד לסייע לו היום, חושב אני כיצד לחורר חור, קטנטן לפחות, בתקרת הבור, כך שהשמש שבחוץ תאיר כאן – וממילא לא יהיה כל צורך ללמד אותו, כיוון שיראה בעצמו".
* * *
הצדיק רבי אורי התמודד עם הבעיות הנובעות מה'ישות' האנושית, ורבות הן. אין כמעט בעיה ששורשה אינו בישות. מכעס וגאווה דרך חוסר סובלנות ובעיות שלום בית, בעיות בסמכות ההורית וביחסים חברתיים. אפילו קושי בלימוד תורה ותפילה. ברור לכל מי שצעד ולו צעד אחד בעולם עבודת השם הפנימית שה'ביטול' הוא תנאי קיומי ממש לעבודת ה'.
אך הצדיק רבי בונים הבין שבמקום להילחם עם היצר, שאומן במלאכתו הוא, ובכל יום ימצא דרך אחרת לבטא את ישותו. היום תסחוב דליי מים; מחר זה עצמו כבר יהיה מקור גאוותך. אצל חסידים לא אהבו לתת תוארי כבוד מופרזים לאנשים, אך לא תמיד זה מנע מהם להיות אנוכיים...
תמורת זאת, הבה וננסה לנקב את המכסה האטום. אשנב שיאפשר היכרות, ולו הקלושה ביותר, עם מי שאמר והיה העולם. כאשר אור השמש יאיר – נראה בעצמנו את ההבדל בין יום ובין לילה.
* * *
אפשר לומר שספר התניא תואם לדרכו של רבי בונים. אומנם – כהבחנת רבי אורי – ספר התניא מאבחן את האויב הגדול שלנו ב'יישות', אך הטיפול בפועל הוא באמצעות התבוננות שברובה היא התבוננות בגדלות הא-ל, בחידוש העולם בכל רגע מן האפס המוחלט, בביטול העולמות. העיסוק הישיר איננו במצב הנפש הבהמית, אלא בהבנת המציאות הכללית של "הוא לבדו הוא ואפס בלעדו ממש". וכך, כאשר עוסקים ב'אחד האמת' אי אפשר לשקר, אי אפשר לזייף. ברור לחלוטין מה נכון ומה לא נכון.
נכון – לדאוג ליהודי שני, להתאמץ עבור מצווה, לשמוח ולרנן על עצם הקשר עם הקב"ה.
לא נכון – כל מה שאין בו מן הביטול המוחלט ל'אחד האמת'.