באים לרבי, בשביל מה?

חלק בלתי מבוטל מהנסיעה לרבי היא התוועדות החסידים סביב הכניסה לרבי. באים יהודים בהתעוררות נפשית בלתי רגילה, ויושבים יחד באהבת אחים להתוועדות. ההתוועדויות הללו, 'אצל הרבי', אין דומות להן בשום מקום בעולם.

וכך בשנה שעברה, נסעתי לשבות בציונו הקדוש של הרבי, שבת רגילה משבתות השנה, ובמהלך השבת ישבנו חסידים להתוועדות.

ההתוועדות נסובה סביב ה'הטענה' שמקבלים חסידים, גם כיום, שלושים ושתיים שנים אחרי ההסתלקות, מהכניסה לציונו הקדוש של הרבי. אחד החברים, שליח של הרבי באוקראינה, תרם את חלקו:

"בתחילת מלחמת רוסיה-אוקראינה, היה מצבי החומרי ומצבו הכלכלי של בית חב"ד שאני זוכה להחזיק – קשה ביותר. הכלכלה הייתה בשפל, התורמים הקבועים סגרו את ארנקיהם, והצורך לסייע ליהודים בעיר גדל ביחס הפוך ליכולות שלנו. חשתי שאני מאבד את הכוחות. קמתי ונסעתי הנה, אל הרבי.

"ישבתי וכתבתי לרבי באריכות גדולה את כל המצוקות, תיארתי את הקשיים, וביקשתי שיעורר רחמים אצל בעל הרחמים על הפעולות הנעשות בשליחותו בעירי.

"היה זה יום ההילולא ג' תמוז. התור לכניסה אל ציון הרבי ארוך מאוד, אפשר להמתין בו שלוש שעות ואף יותר.

"לקחתי ספר לימוד והצטרפתי אל התור הארוך, כשאני יודע שכעת יש לי זמן רב להתכונן נפשית לכניסה פנימה.

"לפנַי עמדו שני צעירים, ישראליים, לא דתיים במיוחד על פי מראם החיצוני. ואף הם, יחד עם אלפים שעשו את דרכם הנה מכל הגלובוס, עומדים להיכנס לפני ולפנים, ביום הקדוש הזה, אל הרבי.

"ככל שהתקרבתי נשמע הכרוז המנחה את סדר הכניסה לציון: נכנסים בקבוצות, כל קבוצה מקבלת שתי דקות ומיד צריכה לפנות מקום לקבוצה הבאה. נא לא להתעכב, ולאפשר ליהודים נוספים את הזכות להיכנס אל הקודש.

"אחד הצעירים שעמד מולי, תהה בקול רם: את כל הדרך עשינו רק עבור שתי דקות?! וכעת כבר עמדנו שעתיים ויותר, ונראה שנעמוד עוד הרבה. מוטב שנסתלק מכאן.

"ענה לו חברו: אינך מבין. הציון הזה איננו כמו כל קברי הצדיקים. בקבר של צדיק אתה נכנס ומבקש ברכה וישועה עבור עצמך, בני ביתך וכל קרוביך, והצרכים מרובים המה, ואכן זקוקים לזמן רב כדי לבקש הכל.

"אבל אצל 'הרבי', כאן אתה נכנס ואומר לרבי מה אתה עומד לבצע עבורו. והאמן לי, שתי דקות זה יותר מידי זמן...

"ואני עומד מאחוריהם, מאזין לשיחת שתי הנשמות האלוקיות הללו ולבי נשבר לרסיסים. אלפי קילומטרים עשיתי כדי להביא לרבי מאגד של דפים שכולו צרות וצרכים פשוטים, האם לשם כך יש לנו רבי?!

"תפסתי את קבוצת הדפים מכיסי, קרעתי אותה לגזרים ומיד כתבתי דף חדש, בנחל של דמעות: 'רבי, הנני מוכן לשוב בשליחותך לעירי, לסייע ליהודים ולקרבם לאביהם שבשמים, בכל הכוח'. זהו, מספיק.

"ומה אתם חושבים? מהחובות שכחתי מכבר. אני כבר על המשימה הבאה בשליחותו של הרבי, לעשות נחת רוח ליוצרנו!".